בשביל שיופיע גם כאן למי שפיספס את השיתוף בפורום העתקתי גם לכאן-
“זה בסדר” 👍
רציתי לשתף את כולנו בדבר ששמעתי מאיש הצלה שהיה באסון מירון ועבר את הטראומה,
הוא סיפר שיש להם באיחוד הצלה יחידת טראומה (לטיפול כללי בטראומות וחרדות לנפגעים מכך בכל אסון), והפעם אנשי ההצלה בעצמם היו צריכים לעבור טיפול פסיכיאטרי, המסקנה של אנשי המקצוע היתה שמה שגרם להם את הטראומה זה לא המראות זוועה שהם ראו בשעת מעשה במירון תוך שפעלו להציל, אלא דוקא כאשר צפו בכל הסירטונים לאחר מעשה להבין בדיוק מה היה ואיפה הם היו, אז צצה וצמחה החרדה הטראומה.
אני חושב על כך- שכל עוד אדם נמצא בשעת מעשה הוא פועל מתוך שכל מה עליו לעשות, ובתוך המצב הנוכחי הוא אומר לעצמו “זה בסדר” שאני כאן, אני פועל להציל, אני עוסק בהצלת חיים, וזה בסדר לפחד ולהצטמרר וכו’, והוא יכול להמשיך אח”כ את החיים כרגיל, הרגש מצא ביטוי נכון לדבר. אבל כאשר האדם מסתכל על זה מבחוץ כאדם אחר מחוץ למסך (דוקא מתוך ריבוי התכנים המוצפים והמרצדים בתוך המסך😘) הוא פתאום אומר לעצמו לא יתכן שהיה דבר כזה איך יכול להיות עוד שאני בעצמי הייתי שם, זה ממש “לא בסדר” לחוות כזה דבר, אז נוצרת טראומה בלתי נשלטת שלא מניחה לאדם, רגש שלא מתלבש בכלים הרגילים שלנו אלא מציף אותם ועולה ומכסה את כל ישותו ומשתקת אותו.
יש לי חבר שצפה בסרטון של הלינץ’ בתוך הרכב סמוך לשער האריות בירושלים, ומאז הוא בהתקף חרדה לא מסוגל לעלות לרכב אפילו בפאתי הר נוף המרוחקת, המחזה לא יצא לו מהראש כמה ימים, אפילו בבית במקום הבטוח בשבילו, הוא הרגיש דופק מואץ, הזעה, נשימות לא סדירות וכו’, הוא כבר חשב לעזוב את הארץ חזרה כי נראה לו שהמצב לא יגמר לעולם. הוא החליט לפנות לטיפול, במקרה המטפל היה קרוב משפחה של מי שעבר את הלינץ’, הוא פנה למטופל ואמר לו, שיהיה לך בטוח שהוא עצמו היה פחות בהיסטריה ממה שאתה עכשיו, וגם נרגע מהר מאד. (אחרי שהחבר הפנים שהרגש שלו מוגזם אז הוא פנה לטפל בו).
המסר הוא לדעתי שמי שנמצא בתוך הסיטואציה עצמה, “זה בסדר” מבחינתו הוא כבר עבר אותה הוא לא מפחד להיות בתוך הסיטואציה, היא עברה ומה שהיה היה, התרגשנו חווינו היה לא נעים אבל עבר, אבל בשונה מכך ההסתכלות מבחוץ על הדבר מעוררת פחד וחלחלה להפגש עם הסיטואציה וממילא לא נותנת לנו לחוות את זה מבפנים ולומר לעצמנו”זה בסדר” להרגיש ככה בנסיבות ובסיטואציה.
אשמח לתגובות מכולם, הפורום בשבילנו בואו ננצל אותו יחדיו, לנתח סיטואציות ולהעלות תובנות שיוסיפו לכולנו מכולנו.
מנשה 👏👏
שלום לכולם!
כמי שהתחבר לקורס יומיים לפני פסח סיימתי רק היום לשמוע את השיעור הראשון.
אני פשוט מקנא בכם שאתם כבר בשיעור הרביעי ומורגלים שמקסימום זה מצליח!
כיף להיות אתכם ובמיוחד עם המרצה, המדריך, המנחה, המטפל החשוב הרב אברהם שליט”א!
השם יעזור שנפיק יחד את מירב התועלת מכל הקורס להיות עוזרים לעצמינו ולאחרים!
שלום יוחנן, שמחים שהצטרפת אלינו, (לעולם לא מאוחר לחוות ילדות טובה😅- משפט נלפ)
יש לך במה לקנא, כל שיעור עם הרב אברהם פרדס זה עולם חדש, עבודה ותרגול חדשים,
שמחים שאתה חלק מאתנו!
פסח כשר ושמח!
שמחה תודה.
מעבר לקול החם והמתוק, החזרה מטמיעה את החומר יותר ויותר.
מזמין את כל החברים לחזור שוב ושוב על השיעורים ולשאול שאלות.
המוח שלנו עובד בשאלות ותשובות.
אני חושבת שתהייה תועלת גדולה לכל חברי הקבוצה אם גם השיעורים 4-12 יקבלו כותרת.
תודה!
בשביל שיופיע גם כאן למי שפיספס את השיתוף בפורום העתקתי גם לכאן-
“זה בסדר” 👍
רציתי לשתף את כולנו בדבר ששמעתי מאיש הצלה שהיה באסון מירון ועבר את הטראומה,
הוא סיפר שיש להם באיחוד הצלה יחידת טראומה (לטיפול כללי בטראומות וחרדות לנפגעים מכך בכל אסון), והפעם אנשי ההצלה בעצמם היו צריכים לעבור טיפול פסיכיאטרי, המסקנה של אנשי המקצוע היתה שמה שגרם להם את הטראומה זה לא המראות זוועה שהם ראו בשעת מעשה במירון תוך שפעלו להציל, אלא דוקא כאשר צפו בכל הסירטונים לאחר מעשה להבין בדיוק מה היה ואיפה הם היו, אז צצה וצמחה החרדה הטראומה.
אני חושב על כך- שכל עוד אדם נמצא בשעת מעשה הוא פועל מתוך שכל מה עליו לעשות, ובתוך המצב הנוכחי הוא אומר לעצמו “זה בסדר” שאני כאן, אני פועל להציל, אני עוסק בהצלת חיים, וזה בסדר לפחד ולהצטמרר וכו’, והוא יכול להמשיך אח”כ את החיים כרגיל, הרגש מצא ביטוי נכון לדבר. אבל כאשר האדם מסתכל על זה מבחוץ כאדם אחר מחוץ למסך (דוקא מתוך ריבוי התכנים המוצפים והמרצדים בתוך המסך😘) הוא פתאום אומר לעצמו לא יתכן שהיה דבר כזה איך יכול להיות עוד שאני בעצמי הייתי שם, זה ממש “לא בסדר” לחוות כזה דבר, אז נוצרת טראומה בלתי נשלטת שלא מניחה לאדם, רגש שלא מתלבש בכלים הרגילים שלנו אלא מציף אותם ועולה ומכסה את כל ישותו ומשתקת אותו.
יש לי חבר שצפה בסרטון של הלינץ’ בתוך הרכב סמוך לשער האריות בירושלים, ומאז הוא בהתקף חרדה לא מסוגל לעלות לרכב אפילו בפאתי הר נוף המרוחקת, המחזה לא יצא לו מהראש כמה ימים, אפילו בבית במקום הבטוח בשבילו, הוא הרגיש דופק מואץ, הזעה, נשימות לא סדירות וכו’, הוא כבר חשב לעזוב את הארץ חזרה כי נראה לו שהמצב לא יגמר לעולם. הוא החליט לפנות לטיפול, במקרה המטפל היה קרוב משפחה של מי שעבר את הלינץ’, הוא פנה למטופל ואמר לו, שיהיה לך בטוח שהוא עצמו היה פחות בהיסטריה ממה שאתה עכשיו, וגם נרגע מהר מאד. (אחרי שהחבר הפנים שהרגש שלו מוגזם אז הוא פנה לטפל בו).
המסר הוא לדעתי שמי שנמצא בתוך הסיטואציה עצמה, “זה בסדר” מבחינתו הוא כבר עבר אותה הוא לא מפחד להיות בתוך הסיטואציה, היא עברה ומה שהיה היה, התרגשנו חווינו היה לא נעים אבל עבר, אבל בשונה מכך ההסתכלות מבחוץ על הדבר מעוררת פחד וחלחלה להפגש עם הסיטואציה וממילא לא נותנת לנו לחוות את זה מבפנים ולומר לעצמנו”זה בסדר” להרגיש ככה בנסיבות ובסיטואציה.
אשמח לתגובות מכולם, הפורום בשבילנו בואו ננצל אותו יחדיו, לנתח סיטואציות ולהעלות תובנות שיוסיפו לכולנו מכולנו.
מנשה 👏👏
שלום לכולם!
כמי שהתחבר לקורס יומיים לפני פסח סיימתי רק היום לשמוע את השיעור הראשון.
אני פשוט מקנא בכם שאתם כבר בשיעור הרביעי ומורגלים שמקסימום זה מצליח!
כיף להיות אתכם ובמיוחד עם המרצה, המדריך, המנחה, המטפל החשוב הרב אברהם שליט”א!
השם יעזור שנפיק יחד את מירב התועלת מכל הקורס להיות עוזרים לעצמינו ולאחרים!
שלום יוחנן, שמחים שהצטרפת אלינו, (לעולם לא מאוחר לחוות ילדות טובה😅- משפט נלפ)
יש לך במה לקנא, כל שיעור עם הרב אברהם פרדס זה עולם חדש, עבודה ותרגול חדשים,
שמחים שאתה חלק מאתנו!
פסח כשר ושמח!
מחכים לחזור על השיעור המרתק עם התוכן המדהים הזה ולקול החם והמתוק שלך אברהם.
שמחה תודה.
מעבר לקול החם והמתוק, החזרה מטמיעה את החומר יותר ויותר.
מזמין את כל החברים לחזור שוב ושוב על השיעורים ולשאול שאלות.
המוח שלנו עובד בשאלות ותשובות.
אברהם
מה עם מפגש שני מתי הוא עולה לאתר?